<h1>כל בו הלכ' טריפות סימן ק"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה ובדמותה, שאינה מפרסת פרסה ולא מעלת גרה, הרי זו מותרת באכילה, והוא שילדה בפניו. ובהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אף על פי שמפריס פרסה ומעלה גרה, הרי זה אסור באכילה, שהגדל מן הטהור טהור ומן הטמא טמא. ודג טהור שנמצא במעי דג טמא, טהור. ודג טמא הנמצא במעי דג טהור, טמא, לפי שאין גדולו מן הטהור.
כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין עליהן, כגון חלב בהמה וחיה הטמאין וביצי עוף ודג הטמאין, אסורין באכילה, אבל אין לוקין עליהם, לפי שאין לוקים אלא על בשרם, אבל מכין אותו מכת מרדות. והאוכל ביצי עוף טמא התלויין באשכול שעדיין לא פרשו, וכן ביצי [הדגים] הטמאין הנמצאים במעיהן, כאוכל בני מעים שלהן, ולוקה בכזית.
<h2>דף ז.</h2>
עיקר זאת הבבא, שאין מין טהור מתעבר ממין טמא. בירושלמי במס' נדה [פ"ג ה"ב] ובכורות [ז' ע"א]. ותו גרסינן התם, כולו אדם ופניו פני בהמה, אינו ולד. כולו בהמה ופניו פני אדם, הרי זה ולד. כולו אדם ופניו בהמה, אפילו עומד וקורא בתורה, אומרים לו רד לשחוט. כולו בהמה ופניו אדם, אפילו חורש בשדה, אומר לו חלוץ ויבם. כ"מ.
<h2>דף ז:</h2>
דבש דבורים ודבש צרעין מותר, לפי שאינו תמצית גופן, אלא שמכניסין בתוך פיהן מכל העשבים ומקיאין אותו בכוורת. ואסור לאכול מבשר האדם, ואף על פי שנאמר בו ויהי האדם לנפש חיה, שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיה הנאכלין, ואמר בהן את זה תאכלו, מכלל דכל שהוא חוץ מהם לא יאכלו, והרי הוא לאו הבא מכלל עשה. לפיכך האוכל מבשר אדם או מחלבו בין מן החי בין מן המת, אסור בעשה, אמנם אין אסור חלב האדם, אלא לינק מן השדים, אבל (חולבות) [חולבת] אשה לתוך הכלי ושותה. וגדול השותה מן השדים, מכין אותו מכת מרדות. והתינוק יונק והולך עד ארבע או ה' שנים, והוא שלא העתיקוהו משד שלשה ימים או יותר, אבל אם הועתק משד שלשה ימים או יותר, אין מחזירין אותו לינק, ובתוך כ"ד חדשים מחזירין אותו, אפילו הועתק חודש או שנים.
<h2>דף לז:</h2>
גולגולת בהמה וחיה (שנפל) [שניטל] ממנה (בסלע) [כסלע], אפילו לא ניקב הקרום, טריפה. ואם ניקבה נקבים שיש בהן חסרון, כולן מצטרפין לכסלע. וכן גולגולת שנחבסה רוב גבהה, (פירש) [פירוש] שנסדק העצם כלפי פנים מחמת הכאה באבן או כיוצא בו, אבל לא נפחת העצם כלל, אם נחבסה רוב גבהה, כלומר רוב מה שיש מן הגולגולת מן העינים ולמעלה. רוב היקיפה, כלומר סביב כל הראש, אף על פי שהקרום קיים ולא חסר ממנו כלום, אוסרין אותה. ובעל העיטור כתב דכל היכא דלא ניקב קרום של מח כשירה.
<h2>דף מ.</h2>
בהמה שהיתה חסרת רגל מתחילת ברייתה, או יתרת רגל, טריפה, אבל היתה יתרת יד או חסרת יד, כשירה. לפיכך אם נחתך היד שלה, כשירה. נחתך הרגל מן הארכובה שהיא סוף הירך הסמוך לגוף ולמעלה, טריפה. מן הארכובה ולמטה, כשירה. נשבר העצם מן הארכובה ולמעלה, אם יצא רובו לחוץ, הרי הוא כמו שנפל וטריפה. ואם הבשר או (העצם) [העור] חופה רוב עביו ורוב היקפו של עצם הנשבר, הרי זו (מותר) [מותרת]. ואבר עצמו מותר. (ואם) [ואפילו] נפל מקצת העצם הנשבר והלך לו. והגידין הרכין אינן חשובין כבשר.
<h2>דף מג:</h2>
בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה שני גבין (או שני) [ושתי] שדראות, אסורה באכילה, וזו היא הנקראת בתורה שסועה.
